הסיפור שלא סופר.

הרחק בשנת 2010 הגיע אלי לקוח חדש בהמלצת אחד מחבריו. 

הוא היה מנהל בכיר מאוד בתעשיית ההייטק, 

אדם מוכשר ומוערך שצבר בדרכו הישגים משמעותיים מאוד בתחומו. 

כשביקשתי ממנו לספר לי מה מביא אותו אלי 

הוא שלף מכיסו נייר מקופל והגיש לי אותו בפנים חיוורות. 

זה מה שהיה כתוב בו:

"שום הפתעות אין בסיפור

שוב הדמעות על האיפור

החגיגה נגמרת

המסכה נושרת

ושוב הדמעות על האיפור

והחיוך שעוד תפור

נפרם משפתותיך

נפרד כבר מעליך

וסוף לסיפור.

כל הקסמים תמו חלפו

כל האורות כבר נאספו

הזמן שאין רופא לו

חמק חלף כמו פלא

ורק הזיעה על הפנים

כובע מעוך ריק משפנים

כל הצופים כבר קמו

כל התשואות נדמו

פרחו היונים."

האיש הזה היה ללא ספק אחד האנשים האינטיליגנטיים ביותר שפגשתי. 

הוא סיפר לי על נחישות והתמדה, על כוח רצון, על הישגים שומטי לסת,

על למידה בימים ולילות בתנאים לא פשוטים, 

על הצלחה מסחררת שאף אחד לא צפה חוץ ממנו,

על פחד תהומי שנפער בתוכו ביום אחד שלא קרה בו שום דבר מיוחד,

ועל נסיונות מתישים להחזיק את הקצוות כשהפחד מכלה לו את כל המשאבים.

ממה הוא פחד ?

הוא פחד שייחשפו אותו. 

שיום אחד יגלו שבחוץ הוא נחוש והחלטי אך בפנים – אכול ספקות,

שדרכו רצופה בהישגים שכנראה היו רק עניין של מזל וטיימינג. 

_____________________________________________

אחד הדברים שאליהם החיים לא מכינים אותנו בדרך להצלחה הוא : 

לפחד מהצלחה או לתסמונת המתחזה.

פגשתי המון אנשים לאורך השנים בחוויה הכה מאמללת הזו שבה 

אנשים מובחרים, מוכשרים בעלי יכולות גבוהות ביותר 

מוצאים את עצמם חווים ספקות כבדים באשר ליכולותיהם המקצועיות, 

האינטלקטואליות ולעיתים אף האישיות. 

הם חשים כי בכל רגע מישהו עלול לחשוף אותם, 

את האמת המרה שאותם הישגים ויכולות המיוחסים להם אינם אלא צירוף מקרים, 

עניין של מזל או תוצאה של למידה ו/או עשייה מאומצת והשקעה קפדנית. 

זוהי חוויה רגשית שהעצימות שלה משתנה מאדם לאדם ובסיטואציות שונות. 

היא מתישה, שוחקת ומעייפת מאוד. 

חלק מהאנשים שפגשתי היו מוכנים לוותר על כל ההישגים שלהם תמורת קצת שקט נפשי. 

אחרים נשמו לרווחה נשימה עמוקה של פליאה מעורבת בהקלה 

כשגילו לראשונה שיש לזה שם. שזה קורה ולא רק להם. 

למי זה קורה ?

מנקודת מבטי ונסיוני , בעיקר לאנשים שמשקיעים / מושקעים בקריירה שלהם ובפרט בשלבים שבהם הם מגיעים ליעדים שהציבו לעצמם ורושמים הישגים משמעותיים כמו מינוי לתפקיד נחשק או קידום. 

יחד עם זאת, חלקם מדווחים שהרגישו כך מאז ומעולם. גם בבית הספר ובלימודים האקדמאים, יש שציינו שהם מרגישים כך גם במערכות יחסים. 

מה אומרים המחקרים ? 

מחקרים מצביעים על כך שאנשים פרפקציוניסטים, אינטיליגנטים, תחרותיים, נוקשים ובעלי אמונה נמוכה במסוגלות העצמית שלהם נוטים לסבול יותר מן התופעה. 

אך למען האמת, בפועל, כמעט כולם סובלים ממנה בשלב כזה או אחר. 

כמעט כולם סובלים ממנה. בשקט. 

האם יש קשר למגדר ? 

לא. גברים ונשים סובלים מהתופעה כמעט באותה המידה, למעשה גברים אף מדווחים על חוויה בעצימות גבוהה יותר. יחד עם זאת, אצל נשים יש בהחלט קשר כאשר הן פורצות תקרות זכוכית ו/או מתקדמות בסביבה גברית. 

מה אפשר לעשות בקשר לזה ? 

לדבר על זה –

הנטייה האוטומטית שלנו היא לשמור את החוויה המאמללת הזו בסוד. דבר אשר מעצים את הסטרס והחרדה הנלווים אליה גם ככה. המלצתי  היא לפעול בצורה הפוכה לחלוטין. 

שיתוף ברגשות ובמחשבות , בהתחלה במעגלים קרובים ובטוחים ועם הזמן עם עוד ועוד אנשים, מאפשרת ביטוי עצמי וקבלת משובים, תמיכה ועצות טובות. פעולה זו משפיעה מיידית על רמות הסטרס כיוון שהשיח הפנימי הנוקשה, המציף והמתיש נפסק בהדרגה כשמתקיימת תקשורת מחוצה לנו. במקרים רבים אתם עשויים לגלות שאתם לא היחידים בסביבה שמרגישים כך. 

בנוסף, השיח מאפשר להפריד בין החוויה הרגשית לבין מי שאתם באמת במציאות האובייקטיבית, דבר אשר משפיע בצורה דרמטית על התפיסות המוטעות בבסיס החוויה ומניע שינוי בהתאם. 

לתת לזמן לעשות את שלו –

אנחנו בהחלט יכולים לראות שיפור במימדי התופעה והעצימות שלה עם הזמן, הגיל והניסיון. 

ללכת לפאק אפ נייטס- 

אם עדיין לא היתם בכזה ערב – אתם חייבים אותו לעצמכם ! מכירים את האנשים המוצלחים שמספרים את סיפורי ההצלחה שלהם ? ובכן, בפאק אפ נייטס האנשים המוצלחים מספרים על הכשלונות שלהם. אין לתאר כמה צחוק, נחמה ורוגע אפשר למצוא בסיפורים הללו שבהם מופיעה לא מעט חווית "המתחזה" . 

לתת לחיים האישיים שלכם ולעצמכם מקום וכבוד-

הצלחה וקריירה זה לא הכל בחיים. תפנו לחיים האישיים שלכם עוד מקום ותנו להם כבוד. מערכות יחסים , חברויות, משפחה, חוויות מהנות, טיולים , תחביבים, הרגלים מהנים, כל אלה יעזרו לכם למצוא משאבים חיוניים , יגבירו את תחושת הערך העצמי, השלווה והביטחון , יזינו במשמעות ויניעו אתכם לעבר המטרות הנכספות ברמה גבוהה יותר של חיוניות . 

לחגוג הישגים – 

בין אם עמדתם ביעד אישי, מקצועי או עסקי, קטן או גדול 

חשוב מאוד שתפתחו הרגל בריא לחגוג ולהכיר בעצמכם בהישגים שלכם. 

הכרה עצמית בהישגים מפוררת את הפחד עליו נשענת תסמונת המתחזה ומאפשרת להטמיע מודעות יציבה יותר ליכולות, לכשרונות ולערך עצמי אובייקטיבי בריא. 

להגביר את המודעות במקומות עבודה –

אני ממליצה למקומות עבודה להשקיע בהעלאת מודעות לנושא , לעודד שיח פתוח, ליזום סדנאות והרצאות בנושא ואפילו שיתופים בסיפורים אישיים של דמויות מובילות בארגון. 

לקבוצה ולשיתוף יש כוח עצום במזעור או פתרון הבעיה. 

כשארגון יוצא מנקודת הנחה שחלק מהעובדים יחוו את התופעה בשלב זה או אחר , ומקדיש לכך את תשומת הלב הראויה, הוא מונע את הפגיעה באפקטיביות ובזבוז המשאבים האישי והסביבתי שמצב זה עשוי לגרור.

לסיכום,

בין אם אתם או קרובים אליכם חווים את התופעה,

ובין אם הנכם מקבלי החלטות /או מנהלי משאבי אנוש בחברה,

חשוב לזכור כי באמצעות הגברת המודעות ונקיטת פעולות המאפשרות ביטוי ושיתוף 

אכן ניתן לצמצם דרמטית את מימדי התסמונת שפוגעת כה רבות במשאבים העומדים לרשות הסובלים ממנה ומעודדת שחיקה שניתן היה להימנע ממנה. 

אשמח לעמוד לרשותכם לכל שאלה או בקשה,

אורלי שוורץ.

אימפקט.